קדמי ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

התובעים מבקשים כי יפסק להם פיצוי בגין כאב וסבל שסבלו בעקבות פגיעתם בתאונת דרכים שארעה ביום 29.1.10, בעת שנסעו ברכבם, כאשר התובע נוהג ברכב והתובעת יושבת לידו, וזאת כתוצאה מפגיעה מאחור של רכב צד ג'.

לטענת התובעים שניהם סבלו מפגיעה מסוג "צליפת שוט" אשר הסבה להם כאבים. התובע טוען כי סבל מכאבים בגב תחתון ובברך ימין, ואילו התובעת טוענת לכאבי ראש, צוואר וגב.

התובעים פנו לראשונה לקבלת טיפול רפואי רק ביום 8.2.10, דהיינו 10 ימים לאחר התאונה, וזאת אצל רופא אורטופד בקופת חולים. ב"כ התובעים הסבירה זאת בכך שמאחר והמיחושים מהם סבלו לא חלפו הם הלכו ישר לאורטופד, כאשר תור לרופא כזה לא נקבע מהיום למחר.

בבדיקות שבוצעו לתובעים בביקור הראשון לא צויינה קיומה של הגבלה בתנועות או ממצא אחר.

התובעים הופנו לביצוע מיפויו עצמות, אולם במסמך מאוחר יותר מיום 15.2.10 ציין רופא המשפחה כי תור למיפוי ניתן לקבל רק בעוד 10 ימים ולפיכך הופנו התובעים שוב לאורטופד אשר בדק אותם פעם שניה במועד לא ידוע (המסמך אינו נושא תאריך) וציין כי התובעים מבקשים טיפול פיזיוטרפי, ובהתאם ניתנה להם הפנייה. שני התובעים עברו טיפולים פיזיותרפיים (התובע 6 במספר עד חודש 5/10, והתובעת 5 במספר עד חודש 3/10) ובזאת הסתכם הטיפול הרפואי לו נזקקו.

יצויין, כי את כל הפניות לרופאים ביצעו התובעים יחדיו, ולכל אחד מהם ניתנו אישורי אי-כושר לימים בודדים (התובע ל-3 ימים, והתובעת ל-7 ימים לא רציפים).

הנתבעת מבקשת כי התביעה תידחה תוך חיוב בהוצאות, חרף ההסדר הדיוני, שכן מדובר במקרה מובהק לטעמה, בו לא נגרם לתובעים נזק העולה כדי "נזק גוף" כפי שזה מוגדר בחוק הפלת"ד. ב"כ הנתבעת הדגיש את עובדת הפנייה לטיפול רפואי לראשונה בחלוף 10 ימים מבלי שניתן לכך כל הסבר משכנע. לטעמו, דבר הפנייה המאוחרת, לאור קלות הפגיעה הקיצונית, מעיד על כך שהתובעים פנו רק לאחר שמאן דהוא לחש על אזנם כי הם יכולים לקבל פיצוי כספי באם יפנו לקבלן טיפול רפואי.

ב"כ הנתבעת הצביע על העובדה כי לא נמצאו אצל התובעים כל ממצאים והתיעוד הרפואי רק מתעד את תלונותיהם הסובייקטיביות, וכן את העובדה כי הטיפול הפיזיוטרפי ניתן להם לבקשתם ולא כתוצאה מצורך רפואי שהרופא הבודק מציין את קיומו.

לאחר עיון במלוא טעוני הצדדים והפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעת, אני סבורה כי אכן מדובר במקרה גבולי ביותר מבחינת קיומו של נזק גוף. יחד עם זאת אינני מקבלת טיעון הנתבעת כי יש לקבוע שהתובעים לא חצו את ה"רף המינימלי" להוכחת קיומו של נזק גוף, שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה שרופא אורטופד מצא לנכון להמליץ על קבלת טיפול פיזיוטרפי, וזה אכן ניתן לשני התובעים. אמנם נכון כי הפנייה המאוחרת לקבלת טיפול רפואי מעידה על קלות הפגיעה, אולם לא על העדרה. בתוך עמנו אנו חיים, וידוע כי לא כל אדם פונה מיידית לקבלת טיפול רפואי, ואי הפנייה המיידית אינה מחייבת (אם כי לעיתים מחזקת) את המסקנה בדבר העדר נזק גוף.

עיינתי בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעת ואני סבורה כי כל אחד מהמקרים שנדונו שם ניתן לאבחון מהמקרה בפני ולדחיית התביעות שם התווספו גורמים שאינם קיימים במקרה דנן (כגון: הסתרת עבר רפואי מכביד, אי קבלת טיפול שהומלץ וכד').

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים פיצוי, אולם זאת בסכום נמוך המשקף את קלות "נזק הגוף" שנגרם להם בתאונה, וזאת בסך 2,000 ₪ לכל אחד מהתובעים, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 520 ₪ (עבור שני התובעים) והחזר אגרה ששולמה.

לאור ההסדר הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, ט"ו ניסן תשע"ב, 07 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: